ערי ההייטק של סין

אם תשאלו אנשים בחצי הכדור המערבי מה הם יודעים על שיאן, הם אולי ידעו לומר לכם שזו עיר בסין, שהיא היתה בירה עתיקה מפוארת, שיש שם צבא גדול של חיילים מטרקוטה ושהיו שם קיסרים חזקים עם שגעון גדלות. רואי עולם ומיטיבי לכת אולי יתפארו בטיפוס על הר קדוש סמוך בשם חואה-שאן.

אבל שיאן של היום, כמו סין כולה, מחפשת איך להמציא את עצמה מחדש. דווקא במקום עתיר משמעות היסטורית, שהוא גם אחד מסמליה המובהקים של התרבות הסינית, נעשה מאמץ להנדס עיר שתהיה הרבה יותר מאשר דלת מסתובבת לתיירים שבאים, מצלמים והולכים. כמו סין בכללותה, שמנסה לשנות את תפקידיה בעולם ולהפוך ממדינה שמיצרת למדינה שממציאה, גם שם, בשיאן, מהדהדת המילה שסין מקדשת איתה על כל פרוייקט טכנולוגי בשנים האחרונות: חדשנות.

צבא חיילי הטרקוטה באתר הארכיאולוגי שעל יד העיר שיאן. צילום: ויל קלייטון

זו הסיבה שלארגון הכנס הטכנולוגי הראשון המשמעותי שהתקיים בעיר בסוף השנה הקודמת נרתם, בערך, כל מי שרק קיבל הזדמנות: הוועדה הלאומית לפיתוח ולרפורמה, משרד שר המדע, משרד שר התעשייה וטכנולוגית המידע, המשרד לקניין רוחני, האקדמיה הסינית למדע, האקדמיה הסינית להנדסה, ההתאחדות הסינית למדע וטכנולוגיה ועוד גופים ממשלתיים רבים מספור. כולם רוצים להיות חתומים על שלל פרוייקטים שאפתניים שימצבו את סין במעמד של מעצמה טכנולוגית עולמית. חדשנות היא הרי סעיף בחזון הלאומי, וכשסין מציבה לעצמה יעדים היא לרוב גם מממשת אותם. הכנס נערך תחת הכותרת ״טכנולוגיה קשיחה וטכנולוגיית ליבה״ (Hard & Core Technology, בסינית: 硬科技). זה מונח לא קליט, אבל מקורי וגם לגמרי מייד-אין-צ׳יינה. הוא נטבע בסין בשנת 2010 על ידי פרופסור מי ליי, מומחה לאופטיקה במכון המדע הסיני של שיאן, שביקש לאגד כמה תחומים טכנולוגיים תחת כותרת אחת. מי ליי, שחקן בולט בתעשיית החדשנות של שיאן, דוגל בריכוז המשאבים בתחומים האלו מכיוון שלדעתו הם הסיכוי הטוב ביותר של סין להתעלות על מדינות מפותחות ולנצח אותן בתחרות על קביעת הטרנדים הטכנולוגיים.

פרופסור מי ליי. טבע את המונח Hard and Core Technology

שיאן היתה התחנה הראשונה בדרך המשי ההיסטורית, ובשיאה היתה בירה משגשגת ומבין הערים המאוכלסות בעולם. היא נקראה ״עיר המיליון״, כינוי שהוא עדות לגדולתה ולמספר התושבים שחיו בה. היום, כ-20 ק״מ ממערב למרכז העיר, צומחת במהירות ״עיר הייטק״ ששואפת להשיב לשיאן את השגשוג והיוקרה של ימי קדם. כרגע המקום, שי-שיאן שמו, הוא פרבר שנמצא באזור שמחבר בין שיאן לשיאניאנג השכנה, אבל כבר עכשיו הפרבר הצנוע מאכלס 970 אלף תושבים. בשנת 2020 מתוכננים לחיות בו כמיליון וחצי תושבים וב-2030 יותר מ-2.7 מיליון איש. שי-שיאן הוא אחד מתוך שבעה-עשר אזורים כלכליים מיוחדים ברחבי סין שהוקצו לטובת פיתוח כלכלי וטכנולוגי, ושמפוקחים ישירות על ידי השלטון המרכזי בבייג׳ין. האזורים האלה נקראים ״אזורים חדשים״ (שין צ׳ו, בסינית), והם נהנים מהשקעות נדיבות מצד הממשל לצד מדיניות מס מתירנית. שי-שיין נחשב לאזור צעיר יחסית ברשימת ה״אזורים החדשים״, אולם מאז שקיבל את הסטטוס בתחילת שנת 2014 הוא לא מפסיק לצמוח. לצורך השוואה, האזור הראשון שהוענק לו בשנת 1992 סטטוס של ״אזור חדש״ הוא רובע פודונג בשנחאי, והיום הוא אחד מהאזורים הכלכליים החשובים בסין, ולמעשה בכל העולם. האזורים החדשים שמוקמים היום מבוססים על מודל שמשלב אזור תעשיית הייטק עם מרחב עירוני, בדגש על אקולוגיה, חינוך ותרבות. בשי-שיאן כבר יש בתי ספר יסודיים, והיא גם אחת מבין ערי-הספוג האקולוגיות הראשונות בסין.

״הקמת ערי ההייטק מוגדרת כתוכנית אסטרטגית לחיזוק דור העתיד של סין והגדרת תפקידו בעולם״, אמר ואנג צ׳אן לין, סגן ראש המכון הסיני למחקר מאקרו כלכלי, שביקר בכנס הטכנולוגיה. ״מדינה שנדחפת על ידי חדשנות תוכל להתגבר על המחסור הצפוי במשאבים, וזה מה שיוכל לאפשר לסין להמשיך לצמוח בעתיד״. ואנג עורך השוואה בין ערי ההייטק החדשות לסיליקון ואלי, אבל מסייג באומרו שעוד יש הרבה מה לעשות. ״בשי-שיאן יהיו מרכזי מחקר, חברות הייטק ובנקים מיוחדים שילוו וישקיעו בטכנולוגיה. אבל עדיין יש צורך לשפר את הטכנולוגיה עצמה, במיוחד בתחומי הטכנולוגיה הקשיחה וטכנולוגיית הליבה.״ ואנג אף הדגיש שעל סין לשפר את איכות הפרוייקטים ולא להתרכז בהגדלת הכמות. בסין נרשמים כמיליון פטנטים בשנה, אבל רובם לא שווים הרבה ולא צומחים לכדי מוצר בשל. לדבריו, רק מיסחור המחקר המדעי תוך טיפוח חברות סטארטאפים יוביל לחדשנות אמתית.

הנואמים המכובדים שעלו על בימת הכנס , כמו למשל ראש מחוז שאנשי ששיאן היא בירתו, היו רק מופע החימום. את הפודיום כבשו זה אחר זה סלבריטאי מדע וטכנולוגיה כמו נשיאת יצרנית המזגנים הגדולה בעולם, Gree, וזוכה פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה אדווארד מוזר. הם גנבו את ההצגה, למרות שלא בהכרח היו קשורים לאותם תחומי ״טכנולוגיה קשיחה״. על פי שיטתו של פרופ׳ מי ליי, תחומי הטכנולוגיה האלה כוללים בינה מלאכותית, חלל, ביוטכנולוגיה, טכנולוגיית מידע, מדעי החומר, אנרגיה חלופית, שבבים פוטוניים וייצור בינתי. במקביל להרצאות שנערכו באולם המרכזי, התקיימו להם בחדרים צדדיים ישיבות בקנה מידה מצומצם יותר, ושהיו למעשה פגישת הפסגה האמתית. בישיבות האלה נכחו בעלי תפקידי מפתח בפרוייקטים מיוחדים מכל רחבי סין, שמטרתם היא הקמה של אזורים נרחבים שמוקדשים לקידום של חדשנות, יזמות ופיתוח טכנולוגי, כלומר, ערי הייטק אחרות כמו שי-שיאן. ראשי הפרוייקטים החליפו ביניהם רשמים בפירוט ובנלהבות, ושיתפו מניסיונם בהקמת וניהול הערים האלה במחוזות שלהם. זה לא צירוף מקרים שהערים האלה צצות דווקא עכשיו בכל רחבי סין. בצורה מאוד מכוונת, הן ממוקמות על ״דרך המשי החדשה״, שהוא פרוייקט הדגל השאפתני של הנשיא שי ג׳ינפינג.

שי ג׳ינפינג, נשיא סין ויו״ר המפלגה הקומוניסטית

דרך המשי החדשה, או בשמה הרשמי, ״יוזמת החגורה והדרך״, היא תוכנית העל של הנשיא שי שמטרתה להרחיב את השפעתה הפוליטית והכלכלית של סין מערבה (בעיקר), תוך חיבורה הפיזי עם מדינות שכנות ומרוחקות, בגיבוי של הסכמי סחר והגדרת אזורי סחר חופשיים. התוכנית מתוקצבת בטריליוני דולרים והיא כוללת בניה של תשתיות כמו כבישים, נמלים, מסילות רכבת וצינורות גז שיוצאים מסין ומגיעים עד מערב אירופה ואפריקה. בנק ההשקעות האסייאתי לתשתיות, שישראל חברה בו גם כן, משמש כתומך עיקרי לפיתוח התשתיות שכלולות ביוזמה. הבנק הוקם בשנת 2013 על ידי סין לאחר מחאה ארוכת שנים על כך שקרן המטבע העולמית והבנק העולמי מקדמים אינטרסים אמריקאיים אירופאיים ויפניים ומתעלמים מצרכיה של סין. במקביל, תוכנית החומש הסינית האחרונה שיצאה בשנת 2016 שמה דגש על חדשנות ושיתופי פעולה בינלאומיים, תוך ניסוח מדיניות שקוראת לנטוש תעשיות ישנות. המדיניות הזו זכתה לכותרות נוצצות כמו ״מייד אין צ׳יינה 2025״ או ״יזמות לכל, יצירתיות להמונים״.

מפת ״יוזמת החגורה והדרך״ בקווים כלליים

בצורה צפויה ובטקסיות שבלונית, כמעט כל דובר בכנס כלל ציטוט שגור מפיו של הנשיא שי ג׳ינפינג. שי הוא הנשיא וראש המפלגה החזק ביותר בסין מאז מאו דזה-דונג. חלק מפעילותו לחיזוק שלטונו היה הסרתם של יריביו הפוליטיים מתפקידם באופן כמעט מוחלט והנצחת שמו ומשנתו בחוקת המפלגה ב״קונגרס הלאומי הגדול ה-19״, שנערך באוקטובר בשנה שעברה. במעמד שכזה אי אפשר לשאת דברים מבלי לזקוף לזכותו של שי את פיתוחה הכלכלי של סין בשנים האחרונות.

מייסד חברת פאונדרז ספייס, סטיב הופמן

אולם בכנס היה דובר אחד שלא הגיע מתרבות הציטוטים הנשיאותיים. סטיב הופמן, משקיע ידוע מסיליקון ואלי ומייסד חברת ״פאונדרז ספייס״, החל לפעול בסין בצורה נמרצת לפני כשלוש שנים. הוא הגיע במקרה כאורח, אבל לאחר ביקורו הראשון הבין את גודל ההזדמנות והחליט לפתח את עסקיו בסין. הופמן מצוי היטב גם בזירת הסטארטאפים הישראלית, אבל כיום הוא טוען שסין היא השוק החשוב ביותר בשבילו. תעשיית הסטארטאפים מרוכז בעיקר בשנחאי, בייג׳ין וווחאן, ומתפתחת מהר בצ׳נגדו ובשנג׳ן. הופמן אומר ששיאן גם היא על המפה, אך ההשוואה בין ערי ההייטק בסין לסיליקון ואלי הוא עדיין מהלך מרחיק לכת בעיניו. ״ערי ההייטק האלה הן ייחודיות לסין. סיליקון ואלי התפתחה במשך חמישים שנה בעוד שערי ההייטק של סין צצו בתוך מספר שנים בלבד, תוך תמיכה נרחבת ותכנון מצד הממשלה. בארה״ב הממשלה לא תומכת כלל, אבל כאן בסין נעשים צעדים משמעותיים כדי לחזק את תעשיית החדשנות. צריך להבין שאי אפשר לשכפל את ההיסטוריה ביום אחד״, הוא אומר, ומזכיר שסיליקון ואלי הוא מקום שמוצף כבר כמה עשורים ביזמים, אנשי עסקים, אוניברסיטאות, גופי השקעה, וגם מציין את הרישות החשוב שקיים ביניהן. ״שיאן לא תהיה הסיליקון ואלי הבא, אבל היא בהחלט יכולה להמציא את עצמה מחדש ולהפוך למרכז של חדשנות בסין, כמו הערים שנג׳ן והאנגג׳ואו״.

במרכזי הפיתוח השונים שב״אזור החדש״ שי-שיאן אפשר להיווכח במאמץ לקדם את קיומו של האזור ואת מה שהוא יכול להציע לעולם, לא פחות ממאמצי המו״פ עצמם. לכל אחד ממרכזי הפיתוח צמוד מרכז מבקרים שמציג את פעילותה ואת מוצריה של כל חברת טכנולוגיה. חלק מהמֵיצָגים מרשימים יותר וחלק פחות, אבל כל המצִיגים טוענים שהם המילה האחרונה בתחומם ואף הדגישו, כשנשאלו, שהטכנולוגיה נולדה בסין. חברת מאנג ג׳ה מו, למשל, פיתחה מדפסת שמפיקה מעגלים חשמליים על ניר A4 רגיל או שקוף. אמנם עדיין אי אפשר לבנות מטוס מניר, אבל המדפסת הזו מאפשרת לערוך ניסויים עם מעגלים אלקטרוניים שנמצאים בשלב הפיתוח בעלות אפסית. טינג טינג, אשת מכירות חייכנית ונמרצת, מֵתפעלת את המדפסת במיומנת מרובה בזמן שהיא מבטיחה לי שהטכנולוגיה הזאת לא קיימת בשום מקום אחר בעולם. כמה נקישות וחרחורים, והמכשיר פלט ניר שנראה כמו לוח-אם של מחשב. לא רחוק מטינג טינג עמד מציג נוסף כשעל ידו ניצב טלסקופ בגודל של חצי מכונית. ״זה לא טלסקופ,״ מצהיר ואנג ג׳ון מחברת אבורוס בחיוך מלא גאווה. ״עם המכשיר הזה אפשר לאתר מקורות של זיהום אוויר. המכשיר שלנו יורה לייזר לכיוון האטמוספירה, וכאשר הלייזר מתפזר, כשהוא פוגע בחלקיקים קטנים של מוצקים או נוזלים, אנחנו יכולים לנתח את האות המוחזר ולזהות מהם החומרים המסוכנים באוויר״. גם ואנג מדגיש שהמכשיר פותח ומיוצר כולו בסין, ואף אומר שהוא מתעלה על טכנולוגיה זרה בכמה וכמה קריטריונים. על ערי ההייטק הוא מוסיף, ״היתרונות של חברה להיות כאן רבים. מקבלים תמיכה כלכלית מהממשלה, הקלות במס ובשכירות. מלבד זאת, יש כאן גישה לכשרון המקומי, לאוניברסיטאות ולמכוני המחקר, ובסוף יש גם את שרשרת הייצור, השינוע, אבטחת התקנים וכו׳״.

מפת זיהום האוויר כפי שנקלטה במכשירו של ואנג ג׳ון

ניר שקוף ועליו מעגל מודפס

מנגד יש קולות שקוראים לקחת את קדחת ערי ההייטק הסינית בפרופורציה, בעיקר כשזה מגיע לפארקים טכנולוגיים חדשים ומבריקים ישר מהקופסה. בדיוק כמו ערי הרפאים הסיניות, גם חלק מהאזורים האלה מרשימים מאוד למראית עין, אבל קורה בהם הרבה פחות ממה שהממשל היה מקווה. תקוותם של השלטונות המקומיים במחוזות היא לספק את דרישת הממשל המרכזי בבייג׳ינג לעודד חדשנות, והאסטרטגיה שלהם היא לעשות את מה שסין מצטיינת בו כבר 30 שנה – לבנות. נוצר מצב שסיבת קיומם של פארקים טכנולוגיים רבים נובעת בראש ובראשונה מתמריצים לחברות נדל״ן, ופחות מצורך אמיתי שמקורו בביקוש מצד חברות של פיתוח טכנולוגי לפעול באזורים האלה. הדבר מוביל לחיזור אינטנסיבי של הממשל המקומי בפרובינציות אחרי חברות שיאכלסו את הפארק, על מנת שתהיה הצדקה להמשיך ולקבל תקציבים רלוונטיים עבורו. ״If you build it, they will come״ – אומר הציטוט המפורסם, בו השתמש הנספח הכלכלי בבייג׳ינג אופיר גור במאמר שפרסם, שבו ניתח את תופעת ריבוי הפארקים הטכנולוגיים. לדבריו, הגישה הסינית היא שאם האזורים הטכנולוגיים פשוט יהיו שם, הכשרונות מבית ומחוץ ינהרו פנימה. הנספחות הכלכלית של שגרירות ישראל בסין מקבלת אינספור פניות מצד פארקים טכנולוגיים כאלה להביא חברות ישראליות לסין, אבל זה לא ממש מדבר אל רוב חברות ההייטק בישראל. ״חברה ישראלית שמקבלת הצעה לפתוח משרדים במקום מסוים בסין, שבו עדיין אין לה פעילות ראויה לשמה, צריכה לחשוב היטב לפני שהיא הולכת להרפתקה כזו״, מסביר גור. לדעתו, המצבים שבהם היה ממליץ לחברות ישראליות להגיע ולהשתקע בסין הם או במקרה שהחברה הישראלית מקושרת לעסקים מקומיים באזור הטכנולוגי וזוכה בפרוייקטים ספציפיים (ואף מקבלת תשלום מראש), או במקרה שבו החברה מקבלת השקעה מקרן שמשוייכת לאזור הטכנולוגי, שבכך הופכת לבעלת מניות ובעלת שליטה על גורל החברה. במובן הרחב של חדשנות גור דווקא מעריף תשבוחות, והוא טוען שיש לנו הרבה מה ללמוד מהסינים. ״אני חושב שסין הופכת להיות יותר ויותר חדשנית. עד כה החדשנות שלה הייתה בעיקר של מודלים עסקיים ופחות חדשנות טכנולוגית משבשת, אם כי עושה רושם שבלא מעט תחומים, כמו פינטק, כלכלה שיתופית ו-AI, הם כבר מתחילים להוביל, וסוג החדשנות, כמו למשל בבינה מלאכותית, הוא כבר בגדר טכנולוגיה משבשת. אני מאמין שסין בהחלט הולכת להצטיין בזה. הסינים חכמים, מוכשרים, ויש כאן הרבה כסף שפנוי להשקעות בטכנולוגיה. הדעה הרווחת היא שהחשיבה שלהם והתרבות לא מעודדים יצירתיות, אני מאמין שזה לא ממש מדויק, ובכל מקרה זה גם הולך ומתפתח״.

חלק מנואמי הכבוד בכנס טכנולוגיית הליבה וטכנולוגיה קשיחה. זוכה פרס הנובל הנורבגי אדווארד מוזר נעדר מהתמונה.

בתפיסת עולמו של פרופסור מי ליי, הטכנולוגיה שתאפשר לסין להוביל בחדשנות תהיה כזו שלא ניתן למצוא לה חלופה או להעתיק אותה, וכזו שגם תוכל לספק תרומה עמוקה לחברה ולאנושות. ״טכנולוגיה קשיחה וטכנולוגיית ליבה הוא מושג שמאגד תחומים שדורשים זמן רב של פיתוח, אבל בו בעת יכולים להיות מיושמים מאוד מהר בתעשיות שונות״. הוא מסביר, ומנסה למנות בעצמו את מספר הגופים שהשתתפו בארגון הכנס בשיאן. כולל המכון שבו הוא עצמו משמש חוקר, הוא מגיע ל-15. מטבע הדברים, חוזה מי ליי עתיד יותר מזהיר לשיאן מאשר עמיתו מסיליקון ואלי, סטיב הופמן. הוא מספר שבשנים האחרונות מגיעים ללא הרף לעיר ציידי כשרונות מחברות כמו סמסונג, מיקרוסופט, DJI ו-ZTE לחפש סטודנטים באוניברסיטאות בעיר. ״שיאן והאוניברסיטאות שלה צועדת באותה הדרך שסיליקון ואלי וסטנפורד הלכו בה. היום שי-שיאן הוא פרבר של שיאן, אבל בעתיד הוא ישפיע עליה בהרבה מאוד בחינות. הכל בזכות ההון האנושי שיגיע לכאן״. כאשר נשאל כיצד הוא רואה את סין בתחרות מול המערב, אמר מי ליי שסין עדיין צריכה למצב את עצמה ולהוכיח עליונות בזירה העולמית, וקינח בציטוט רלוונטי של שי ג׳ינפינג מאחד מביקוריו בשיאן: ״חדשנות סוגים רבים לה, אבל הטכנולוגיה היא השורש״.

סרטון התדמית של שי-שיאן

הכתבה פורסמה גם במהדורת סוף השבוע של מדור כלכלה בויינט.